התמודדות עם הילדים  

התמודדות עם הילדים

 
 
עילאי מיכאלי

לפעמים אשמה ובושה פוגעים בקשר שלנו עם בני המשפחה ויכולים לחבל ביחסים עם הילדים. איך מנטרלים אותם מלנהל את חיינו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילום אילוסטרציה (stock exchnge)
 צילום אילוסטרציה (stock exchnge)   
חוסר המודעות יכולה פעמים רבות להיות הרסנית עבור הילדים שלנו, אנחנו עלולים לפגוע בהם מבלי להבחין בכך. חשוב להבין כי מחשבה או אמונה מסויימת יכולה לבנות או להרוס את חיינו וחיי ילדינו, גם אם אינה נכונה. אם לרגע נעצור "עצירות כיוון", נוכל לבחון את האמונות שלנו ולהתאים אותן, כך שלא ישמשו נגדנו אלא בעדנו. אנחנו פועלים כמובן בצורה הטובה ביותר שאנחנו מכירים. גם אנחנו הרי למדנו ממישהו, מההורים שלנו. אך אם טובת ילדנו חשובה לנו, כדאי ללמוד עוד, להתפתח ולהרחיב את המודעות שלנו. עתיד ילדינו תלוי בנו, באופם שבו אנחנו מתייחסים אלינו, במודע ושלא במודע, ובאיזו דוגמא אישית אנחנו נותנים להם.

כללים חשובים ליישום השיטה

במידה ופגענו בילד שלנו, ולא חשובה הסיבה לפגיעה, עלינו לעשות שני דברים. ראשית עלינו לבקש סליחה ולנסות לתקן את מה שעשינו, במידה והדבר אפשרי. שנית, עלינו לסלוח לעצמנו. פעולות אלו למעשה משחררות אותנו ואת הצד השני ממשקעי עבר, שבוודאות יפגעו בעתיד שלנו ושלהם. על יד שני צעדים אלו, אנחנו מנטראלים את הרגשות השליליים לאורך זמן, ובמקביל מעניקים דוגמא אישית לילד.

בנוסף, חשוב להבין שהאופן שבו נתייחס לילדים שלנו, או לכל אחד אחר מסביבנו, הוא היחס שנקבל גם מהם. אם נתייחס לילד שלנו, גם ובעיקר בגילאים הצעירים, בצורה חיובית; "אתה יכול לעשות את זה", "אתה מוכשר", "אני מאמין בך", "אתה חכם" וכדומה, אנחנו זורעים זרעי הצלחה בילד שלנו והתוצאות שלו יהיו בהתאם. הוא יאמין בעצמו, יצליח ויפרח. לעומת זאת, אם נתייחס לילד שלנו בצורה שלילית; "אתה לא יכול לעשות את זה", "אתה כישלון, אני לא מבין מאיפה ירשת את זה", "אני לא סומך עליך" וכדומה, אנחנו זורעים זרעי כישלון בילד שלנו והתוצאות שלו יהיו בהתאם. הוא יהיה חסר ביטחון, יכשל או יצליח פחות.
 

מלכודת האשמה

 
השקר הראשון והגדול ביותר הוא, שאשמה יכולה להגן עלינו מלהיות מוענשים. כשאנחנו חשים אשמה, אנחנו מושכים ענישה מהעולם ויוצרים אותה עבור עצמנו. הנקודה היא, שכאשר אנחנו שוגים או עושים משהו לא טוב, ללא קשר לרמת האשמה שנכפה על עצמנו, אנחנו לעולם לא נרגיש שהוענשנו מספיק.

כיצד נוצרת ענישה עצמית?

תחילה אנחנו עושים משהו, או חושבים על לעשות משהו, שאנחנו מאמינים ששגוי לעשות. המעניין הוא שלרוב אנחנו מרגישים אשמים גם אם לא הוצאנו את המחשבה אל הפועל. בין אם נצא בזול או בלי עונש בכלל בעיני העולם או לא, המוח שלנו לא יוותר לנו. מכיוון שאנחנו מאמינים שעונש הוא בלתי נמנע, אנחנו מענישים את עצמנו בצורה קשה בתקווה שקרית שזה יבטל ענישה נוספת.

תעצרו לרגע, ותבדקו האם יש משהו שאתם מרגישים אשמה לגביו - עשייה או חוסר עשייה, אמירה או חוסר אמירה או אפילו מחשבה או הרגשה. תשימו לב האם אתם מענישים את עצמכם וחיים בפחד מפני עונש חיצוני צפוי.

כאשר אתם בודקים את הדברים שחשתם אשמה לגביהם, תבדקו האם למעשה האשמה שלכם הגנה עליכם מפני עונש. כמו השקרים שרוב ההרגשות אומרות לנו, אתם לרוב תמצאו שהאשמה שלכם יצרה את האפקט ההפוך.

זה גרם לכם להעניש את עצמכם. ואם מעשיכם ערבו אנשים אחרים, סביר להניח שהאשמה שלכם לא מנעה מכם את העונש. אחרי הכל, אם הרגשת אשמה באמת מונעת ענישה חיצונית, לא היו בתי הכלא שלנו צריכים להיות הרבה יותר ריקים?

השקר השני שמונצח על ידי אשמה הוא שהרגשת האשמה מונעת מאיתנו לחזור על המעשים "השגויים". האם אי פעם, לא עשיתם או אמרתם או חשבתם משהו שהרגשתם לגביו אשמה, יותר מפעם אחת? כמובן שכן. כולנו. אשמה, לעיתים קרובות גורמת לנו לעשות או להמשיך לעשות, את אותם הדברים בדיוק שאנחנו מאמינים שכבר שגינו בעשייתם - שוב כענישה עצמית. אשמה, זו אחת הסיבות העיקריות למעשים שאנחנו מתחרטים עליהם בשלב מאוחר יותר.

תבחנו את הסיטואציה הבאה: אתם בדיאטה להורדה במשקל. ברגע של חולשה אתם אוכלים פרוסת עוגה או מנת גלידה ואתם חשים אשמה לגבי זה. אז מה אתם עושים? אתם מענישים את עצמכם בכך שאתם אוכלים עוד מהעוגה או מהגלידה. עכשיו אתם חשים אשמה גדולה עוד יותר. מהר מאוד, כהחרפה בענישה בגין חוסר התבונה שלכם, אתם מחסלים את כל העוגה או הגלידה וסביר להניח שאתם גם לא מרשים לעצמכם ליהנות כלל.

נשמע לכם מוכר? תעשיית הדיאטות משגשגת בזכות התופעה הלא כל כך מובנת הזו, שגורמת למרבית העוסקים בדיאטה להיכשל. העולם מלא באנשים שמכפרים בדרכים שונות על חטאים, שיש להם כוונה ברורה (לפחות ברמת תת-המודע, אם לא ברמה המודעת הגלויה) לחזור ולעשות אותם.

לא מוצע כאן שנתחיל לעשות כל מה שעולה על רוחנו תוך כדי התעלמות מאמות מידה של מוסר והתנהגות תרבותית. יחד עם זאת, מכיוון שהרגשת האשמה לא עוצרת את רובנו מלעשות דברים שאחר כך נצטער עליהם, אנחנו חייבים לשחרר את עצמנו מאשמה. כאשר אנחנו משחררים את האשמה והבושה מרצון, התועלות גדולות במיוחד. אנחנו לא צריכים לבזבז את כל הזמן והאנרגיה שלנו בלהעניש את עצמנו.

חופש מאשמה

חופש מאשמה ומבושה, משמעותו שאנחנו חופשיים לקבל החלטות טובות ובריאות יותר. השקר השלישי קשור לתקופת ילדותנו כאשר אשמה שיחקה תפקיד חשוב אם נוצלנו לרעה. כאשר ההורים שלנו, המורים שלנו או דמויות החיקוי שלנו פגעו בנו וניצלו אותנו לרעה (במרבית המקרים לא מתוך כוונת זדון - זה מה שהם הכירו), קשה לנו לקבל שאנשים אלו עשו משהו כל כך שגוי.

כאשר אנחנו קטנים, למבוגרים - בעיקר המשפיעים שביניהם דוגמת ההורים - יש כוח עצום. בסופו של דבר, הם מספקים לנו אוכל וקורת גג ואמורים להגן עלינו מהעולם החיצוני. מכיוון שעדיין איננו יכולים לשרוד בכוחות עצמנו, חשיפת הטעויות שלהם בצורה ישירה מאיימת על הקיום שלנו. אנחנו עשויים להתייחס למבוגרים בחיינו כאל אלים או לפחות נציגיהם ולכן, כאשר הניצול או הפגיעה מתרחשת, אנחנו מטילים את האשמה על המשתתף האחר היחיד שאנחנו יכולים למצוא: בעצמנו.
אנחנו עושים זאת כצורת ביטוי מעוותת של הגנה-עצמית.

טכניקה חזקה לשחרור אשמה ובושה היא להחליט שכבר הוענשתם מספיק, ועל ידי כך לשחרר את הרצון להעניש את עצמכם.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by